בדיקת ינשוף – בדיקת אלכוהול

עד לא מזמן, ההתייחסות למי שסרב לבדיקת ינשוף הייתה כאילו נתן הודאה לשכרותו. המטרה הייתה למנוע את הפרצה הזו לנהגים ששתו את הפריבילגיה ליהנות מחמת הספק. המשמעות הייתה, שלאותו הנהג שסרב היו שוללים את הרישיון (על פי הנהלים) אפילו באופן מיידי ומזמנים אותו למשפט שבדרך כלל היה מתנהל לאחר חודשים מקרות האירוע ועם אופציה להחרים את הרכב שבו נהגו. באופן הזה, עד לשנת 2005 שוטרים ערכו בדיקת שכרות רק למי שהשוטר חשד בו כי הוא נוהג בשכרות עקב נסיעה "בזיגזג" או שנקלע לתאונת דרכים. בעבר העלינו מאמר המציג מידע ראשוני איך להתנהג אם נתפסת בינשוף.

מה קרה משנת 2006?

החל משנת 2006, שוטרים רשאים לדרוש מנהגים לערוך בדיקות נהיגה בשכרות לפי ראות עיניהם ושיקולם הפרטי, כלומר לא צריכה להיות סיבה שהיא נראית לעין או ניתנת לנימוק – מספיק שאותו שוטר דרש לערוך את הבדיקה, והנהג היה צריך להיעתר לבקשה זו. לכן, גם אם אדם שלא שתה נראה לשוטר במצב שכרות והוא נדרש על ידו לבדיקה, עליו להיעתר כדי שלא לסרב ולזכות להתייחסות כאילו הוא נהג שיכור בעל כרחו.

ההבדל שבין סרוב לבדיקת דם או סרוב לבדיקת ינשוף

שוטר יכול על פי החוק לדרוש מנהג להיבדק בבדיקת ינשוף על אף אם אינו נראה שיכור, וסירוב לכך עד לא מזמן היה יכול להביא באופן אוטומטי להודאה בשכרותו. מצד שני, השוטר יבדוק בדיקות דם אך ורק אם באמת ישנו חשד סביר וסימנים הניתנים לתיאור כי אותו נהג היה שיכור (הבל פה, עיניים מזוגגות וכן הלאה) או אם היה מעורב בתאונת דרכים.

איך עורך דין תעבורה יכול להביא לזיכוי או להקלה בעונש?

בפניה לעורך דין תעבורה, חשוב לדייק ככל הניתן בפרטים, על מנת שהנושא יבדק וייחקר לעומק. מפסקי דין רבים וקודמים, ניתן לטעון כי הבדיקה לא נערכה לפי הנהלים הכתובים, המכשיר לא היה מכויל, לא היה שימוש בפיה מוחלפת ונקייה, הזמן שחלף בין הזמן שבו הנהג נעצר לבדיקה ועוד.