נהיגה בשכרות – הגדרה מדעית

האלכוהול גורם לתופעות שונות אשר אינן מורגשות למי ששתוי, כמו למשל יכולת מוטורית מואטת, ראיה מיטשטשת, יכולת קוגניטיבית שונה ממצב רגיל, קושי לארגן את החשיבה, שינוי לרעה ביכולת ההתמצאות במרחב, וכך יכולת התגובה עלולה להיפגע באופן מובהק מהמצב הפיכח של הנהג. למרות שכל אדם מגיב אחרת לכמות האלכוהול ששתה ולסוג האלכוהול וגם לאופן השתייה, עדיין ישנו קנה מידה אחיד כדי לבדוק את רמת ספיגת האלכוהול בדם, ולפיכך לקבוע גם אם אותו נהג עבר את סף השכרות בנהיגה באותה הבדיקה. האמצעי שנבחר לצורך העניין אמור להיות מדויק גם הוא משום שמדובר בכמויות קטנות יחסית.

מי הוא נהג שיכור על פי חוק?

כנהוג, כדי לטפל במקרים שאינם רצויים על פי חוק, יש להגדיר בדיוק מה הם אותם המקרים – וכך גם במצב שבו עורכים בדיקת שכרות לנהג שנעצר לצד הדרך לבקשת השוטר. על פי החוק, מותר להגיע עד לרמה של 50 מיליגרמים של אלכוהול ביחס למאה מיליליטר דם, או באופן תחליפי – עד 240 מיקרוגרם של אלכוהול בליטר אויר נשוף אחד. את הבדיקה השניה עורכים באמצעות מכשיר הינשוף.

הבדיקה באמצעות ה"ינשוף"

לאחר שהוגדר מראש על פי כמויות מדודות מהו המצב שבו נהג יקרא "שיכור", עתה יש להשתמש במכשיר שישמור על רמת דיוק אחידה, מהימנה ותקפה, כדי שהמכשיר ידייק בכל בדיקה מחדש, שכל מכשיר ינשוף יעניק את אותה התוצאה אילו הנהג נבדק בו, שהמכשיר יהיה מכויל על פי הוראות קבועות ותקין.

מה קורה בשטח?

ישנם נהגים שנעצרו בגין נהיגה בשכרות אולם לא באמת שתו את הכמות המצוינת בדו"ח, שתו את הכמות ועוכבו לצד הדרך כך שאם לפני כן לא היו באמת שיכורים, הרי שכעת האלכוהול נספג בדמם, או שסירבו להבדק. עבור אותם מקרים, רצוי לברר מול עורך דין תעבורה את המשך הצעדים.