בדיקת שכרות

על פי תקנת תעבורה 169(א), ניתנת הגדרה לאלכוהול, לבדיקת נשיפה, לבדיקת מעבדה ולכמויות האלכוהול המותרות או האסורות להמצאות בדם כל עוד מי ששתה נוהג ברכב. התקנה 169(ב) נקבע, כי אדם שהוגדר כשיכור לא יוכל לנהוג ברכב. בסעיף 169(ג) מוגדרת בדיקת השכרות לנהגים – במידה והיה חשד סביר לשוטר כי הנוהג ברכב או הממונה על הרכב נהג שיכור, יוכל לדרוש ממנו להבדק בבדיקת נשיפה, למסור דגימת דם או שתן למעבדה – היכן שימצא לנכון. קובעי החוקים והתקנות לעניין זה אלו הם שר הבריאות ושר התחבורה- ובאישור ועדת הכלכלה אשר לכנסת.

היה ונהג נעצר על ידי שוטר ונתבקש לעבור את הבדיקת אלכוהול יכול גם לסרב להבדק, אולם סירובו זה יחשב לו היינו הך אם היה שיכור. המשמעות של זה – שלילת רישיון מנהלתית על ידי השוטר העוצר לתקופה שלא תעלה על 24 שעות, בה על הנעצר לעבור אצל קצין משטרה ולקבל זימון למשפט. בית המשפט יהיה רשאי לפסול את הנהג מלהחזיק את הרישיון לתקופה מינימאלית של שנתיים וכן לדרוש קנס על סך 10,000 שקלים.

ישנו מקרה שבו הנעצר לא ידרש לבדיקת שכרות, אם- כי יקבע לגביו מראש כי הוא מורשע ללא בדיקה. המקרה הזה תלוי בכך שאדם יתבוסס בקיאו. על פי השופט שמגר, אדם זה המתבוסס בקיאו לא ידרש להבדק והנהלים לקביעת שכרותו יאכפו במקום. בנוסף, ניתן לקחת דגימת דם כיום גם מנהג שנהרג בתאונה לצורך בדיקת שכרותו, ולא רק את הנהג שנותר בחיים.

המשפט הוא המקום לערער על קביעתו של השוטר בנושא נהיגה בשכרות, בין אם קבע כך לאחר בדיקה ובין אם לאחר סירוב. עורך דין תעבורה יכול לשנות את גורלו של הנהג באם יוכל להפריך את הטענות שהופנו כנגד הנהג העצור, לאחר למידת המקרה לעומקו- לכן רצוי לשמור פרטים של עוד אנשים שהיו ברכב ויכולים להעיד על תהליך הבדיקה.